הסיפור שלי
היי! 👋🏼 אני בן, ואני צליאקי.
גיליתי את הצליאק לפני עשור וזה שינה לי את החיים.
בטיסה הראשונה שלי לחו"ל אחרי הגילוי, פתאום הבנתי שזה משחק אחר: צריך להתכונן מראש, לשאול שאלות, לקרוא תפריטים ולפעמים גם לאכול את אותה ארוחה שלוש פעמים ברצף (או לאכול צ׳יפס בתור שלוש ארוחות ביום 😂).
אבל לצד האתגרים, גיליתי עולם חדש – מסעדות מפתיעות, אנשים מדהימים, ותחושת סיפוק מטורפת כשמגיעים למקומות הכי שווים ללא גלוטן ואוכלים אוכל שלפני זה חשבתי שאפשר רק לפנטז עליו.
אז החלטתי לשתף.
אני בודק, טועם, שואל, חוקר – ואז חוזר לספר לכם הכל. איפה אפשר לאכול בלי דאגות, איפה שווה לבקר, ואיך להוציא מהטיול את המקסימום גם עם מגבלות בתפריט.
כי מבחינתי – צליאק לא עוצר אותי מלטייל, ליהנות, לגלות מקומות חדשים, ובעיקר להרגיש חופשי. וזה בדיוק מה שאני רוצה שגם אתם תרגישו.
בואו נצא לטיילהקהילה שלנו
כשגיליתי את הצליאק השינוי באורח החיים היה פתאומי, אבל מעבר לשינוי התזונתי, ההגבלות על הספונטניות, החששות וסימני השאלה – עלתה תחושה אחת מעל כולן: הרגשתי לבד.
הפייסבוק היה מלא בהורים ובעצות טכניות. אבל אותי, בגיל 16, לא עניין איפה קונים קמח.
רציתי לדעת לאן לצאת עם חברים בתל אביב, אם מותר לי להתנשק עם דייט שאכלה גלוטן, לאן אפשר להשתבץ בצבא, מה להזמין בברים ולאיזו מדינה הכי שווה לטוס.
יותר מזה – רציתי לפרוק על מסעדות שכתבו באינטרנט שיש להן ״ללא גלוטן״ ובפועל מבשלות את הפסטה באותם מים, רציתי לשלוח תמונה שלי אוכל מריטוצו ברומא אחרי שנים של פנטזיות, רציתי שיבינו אותי – אבל באמת.
אז פתחתי קהילה קטנה בשביל עצמי, בשבילנו - חבר׳ה בגילאי העשרה והעשרים מכל הארץ, כשהמטרה כמו שהיא נשמעת: להיות קהילה. מקום שנוכל להרגיש שמבינים אותנו, לשתף, להתייעץ, לתמוך, לפרוק, להתעצבן, לפרגן ולהמליץ.
הקהילה הקטנה שלי הפכה לאחת הגדולות בארץ ולמובילה מסוגה, עם מעל 500 חברים ברחבי הארץ – ואיתה הגשמתי את החלום של בן בן ה־16 לא להרגיש לבד עם הצליאק, אף פעם לעולם.
אם אתם בגיל המתאים - בואו להיות חלק מהמשפחה. מקבלים את כולם באהבה ❤️
